מה הבעיה לצפות באלימות

הרב יניב חניאכדטבתתשפא08/01/2021
שאלה:
שלום רב, אני בכיתה ט ורציתי לשאול- מה הבעיה לראות אלימות? למה בסינון זה מופיע בהגדרות ביחד עם פורנו? למה זה כזה בעייתי?
תשובה:
הנפש, של כל אדם ושל יהודי בפרט, היא דבר מאוד עדין. אנשי הרוח יגידו שהיא אלוקית, אבל לא חייבים לומר את זה כדי להבין שהנפש היא עדינה, רוחנית יותר ומתייחסת לעולם בצורה אחרת מאשר הגוף... כך לפחות בבריאה הראשונית שלנו.על פי היהדות והדת- הנפש (או הנשמה, לא חשוב כרגע ההגדרה המדוייקת), גם שואפת לאלוקות, לרוחניות ושמירת מצוות. אולם שמירת המצוות באה על גבי בסיס טבעי של רוח, של קרבה לטוב בעולם, של רצון לעשות טוב לאחרים, לעשות טוב לעצמך...
אלימות, כמובן, היא בדיוק ההיפך הגמור- היא גורמת נזק, היא מזיקה לאחרים והיא פתרון "גופני" מאוד הנובע מכעס. לפעמים, לעיתים קרובות לצערנו, אין פתרון אחר מלבד סוגים של אלימות, כמו כשצבא צריך להפעיל אלימות כדי להגן על אזרחי המדינה, או כשקבוצה מסויימת סובלת מאלימות וזקוקה למאבק אלים כדי להגן על עצמה. אולם עדיין יש לכך משמעות על הנפש. חכמים אומרים שאפילו גדולי הגדולים הושפעו מהאלימות שהיו חייבים לנקוט בה.
אולם כמובן שבסרטים לא מדובר על אלימות עם טעם חיובי. אלימות גורמת לסבל לשני, מזיקה לו והיא הפוכה מרצון טוב ורצון לעשות טוב לאחר.
אבל את זה אתה כבר יודע, כמובן. החידוש "שלנו" כאן הוא שצפיה באלימות משחיתה ופוגעת גם היא בטוב הטבעי שבך. זה חידוש גדול שרוב האנשים בעולם, ככל הנראה וכרגע, לא מבינים. צפיה במישהו גורם סבל לאחר, במישהו רע ואכזר ו"קשוח" ומתעלל או סתם שופך דם ללא כל פרופורציה- גורמת לנפש העדינה שלנו זעזועים. פוגעת בה ומורידה אותה רמה. לפעמים, אולי לעיתים קרובות בעולם המאוד תקשורתי שלנו, אנחנו לא מרגישים בזה, כי הסף שלנו יורד עם כל טיפת דם שאנחנו רואים. אולם זה כך. כל מי שמזכך מעט את הנפש, קצת נמנע מצפיה באלימות ואחר כך נחשף פתאום למה שקורה היום במדיה- מוצא את עצמו מזועזע עד עמקי נשמתו.
ולהיפך- דווקא זה שזה לא נראה לנו נורא כל כך, ואנחנו לא מזדעזעים, זה מעיד על כך שהנפש שלנו כבר צופתה ברמה כזו של רוע, שאנחנו לא מרגישים.
רק תנסה לדמיין את ההבדל בין המציאות למה שרואים בסרטים, או אפילו ספרים או כל דוגמת אלימות אחרת... במציאות, לדוגמא, שוטר שהרג מישהו בשוגג, מתוך ירי חסר אחריות שנבע מלחץ ובהלה, יועמד לחקירות, בדיקות, וברוב המקרים לדין... ובטח מי שגרם למותו של אדם חס וחלילה בכביש או בתאונה אזרחית... ואילו במדיה נשפכים נהרות של דם בלי שום חשבון. זה לא הגיוני. אולם המח שלנו מקבל את זה כהגיוני, וזה מזיק... למח ולנפש.
הנפש שלנו עדינה מאוד, רגישה מאוד ולכן צריך לשמור עליה מדברים נוראיים כאלה. וככל שהאנושות מתקדמת, זה מתבקש יותר.
תשובות נוספות בנושא-
אני מרגיש שאני מתחרפן מהפורנו
שלום וברכה,
השאלה כואבת, ואני מרגיש את הכאב העצום בשאלה שלך. האמת היא שזו שאלה שעולה בזמן האחרון שוב ושוב. כי ככל השחולף הזמן, הפורנוגרפיה באינטרנט הופכת להיות חלק מחיינו ולא ממש קורה כלום בתחום של הסינון או של החוק בענין, אנשים מרגישים שהם נופלים שוב ושוב ואין להם מוצא.
אז, קודם כל הייתי ממליץ לך לחפש באתר תשובות בנושא הזה, הוא חוזר פעמים רבות ויש לו מעט תשובות בעניין.
ב, אולי כדאי לך לצפות בקורס און ליין שלי בנושא, הוא עכשיו חינם לגמרי לכל המשתמשים-
https://pay.shoresh.org.il/coursepay.aspx?productid=24
ג. בנוגע לעצם השאלה האם אתה מכור, בספר החדש שכתבתי ופרסמתי לא מזמן, לחיות. עם הנייד, אני מקדיש שני פרקים לנושא. אחד לנושא האם אני מכור או לא, והשני עוסק בתחום של עצם הפורנוגרפיה באינטרנט. הייתי מאוד ממליץ לך לקנות את הספר ולקרוא את הפרקים, כי כמה שלא אפרט כאן, זה לא כמו בספר שבו השקעתי שעות רבות. אני חושב שהפרקים הללו יתנו לך כיוון.
ובכל זאת, תנסה להתגבר, להתמודד, כי בדור הזה כנראה אין לנו ברירה...
שלום וברכה,
השאלה כואבת, ואני מרגיש את הכאב העצום בשאלה שלך. האמת היא שזו שאלה שעולה בזמן האחרון שוב ושוב. כי ככל השחולף הזמן, הפורנוגרפיה באינטרנט הופכת להיות חלק מחיינו ולא ממש קורה כלום בתחום של הסינון או של החוק בענין, אנשים מרגישים שהם נופלים שוב ושוב ואין להם מוצא.
אז, קודם כל הייתי ממליץ לך לחפש באתר תשובות בנושא הזה, הוא חוזר פעמים רבות ויש לו מעט תשובות בעניין.
ב, אולי כדאי לך לצפות בקורס און ליין שלי בנושא, הוא עכשיו חינם לגמרי לכל המשתמשים-
https://pay.shoresh.org.il/coursepay.aspx?productid=24
ג. בנוגע לעצם השאלה האם אתה מכור, בספר החדש שכתבתי ופרסמתי לא מזמן, לחיות. עם הנייד, אני מקדיש שני פרקים לנושא. אחד לנושא האם אני מכור או לא, והשני עוסק בתחום של עצם הפורנוגרפיה באינטרנט. הייתי מאוד ממליץ לך לקנות את הספר ולקרוא את הפרקים, כי כמה שלא אפרט כאן, זה לא כמו בספר שבו השקעתי שעות רבות. אני חושב שהפרקים הללו יתנו לך כיוון.
ובכל זאת, תנסה להתגבר, להתמודד, כי בדור הזה כנראה אין לנו ברירה...
הצילו... ראיתי סרט לא צנוע
לצערנו, מגפת הפורנוגרפיה האינטרנטית מצאה את דרכה כמעט לכל בית. אלפי אנשים סובלים מהבעיה הזאת בסתר ורוצים בכל לבם להשתחרר, אבל אין להם את הכלים ולכן הם הרבה פעמים מתייאשים. ניתן לחלק את הקבוצות לכמה תתי קבוצות, אולם בקבוצה הדתית יש בהחלט משמעות לכך שמדובר באיסור חמור וגורף מבחינת ההלכה, מה שגורם להגדלת ייסורי המצפון ותחושת האבדון של הגולשים. הסיפורים שמגיעים הם נוראים- התמכרויות, בתים שנהרסים, צער בלתי פוסק על נפילות אין סופיות ועוד. דומה שכיום כבר אין מקום ואין חלקה שהבעיה לא הגיעה אליה.
בחלק מהמקרים ה"נפילות" הופכות להתמכרות של ממש... אנשים המוותרים על חייהם האישיים, על זוגיות נורמלית ועל קיום חיים דתיים ונופלים ללא סוף וללא יכולת להתמודד עם הבעיה.
אחת הבעיות הקשות בדבר הזה היא העובדה ש"זה רודף" את הנפש, הרבה אחרי הצפיה. בדרך כלל אני נוהג לומר בהרצאות שלי שאם פעם אחת נחשפת, זה מזיק פעמיים- פעם אחת זה מעורר תאווה לעוד ועוד ופעם שניה זה הורס משהו בנפש שלא ניתן לתקן בכלל. כנראה אף פעם. כמובן שזה תלוי במידת החשיפה ובכמות, אבל זה כלל חשוב.
צריך לבדוק ולראות למה זה כל כך רודף אותך, ואחר כך לעשות על זה עבודה. חלק מהעבודה היא לתקן, אבל חלק ממנה היא ללמוד איך להימנע מנפילה חוזרת ומחשבות חוזרות... בין אם דרך סינון, דרך פיקוח, ודרך עיסוק בנושא.
בספר החדש שלי- "לחיות. עם הנייד", אני מקדיש לזה פרק שלם, כי זה נושא חשוב. אולם כמו בכל התשובות שיש בענין, ברשת ובהרצאות, זה מאוד "מסונן" כי יש רבים מאוד שנרתעים מלעסוק בזה בגלוי ובמפורש... אני מציע לחפש תשובות רבות שיש בענין הזה כאן באתר, לקרוא וללמוד על הענין, אולי לנסות ולשתף מישהו בקושי, ולעבוד רבות על עולמות הפנטזיה שיש בזה... לשים סינון, ולהפנים שיש כאן בעיה אמיתית. תנסי לקרוא תשובות בענין באתר, רבות מהן יעזרו לך.
אני בהחלט חושב שההתמודדות עם הנושא של פורנגרפיה באינטרנט זו אחת ההתמודדיות הכי קשות והכי חשובות של כל אדם דתי בדורנו, ויש לזה משמעות עצומה ומרחיקת לכת על החיים של כולנו. למרות שיש רבים שמנסים להמעיט בענין...
לצערנו, מגפת הפורנוגרפיה האינטרנטית מצאה את דרכה כמעט לכל בית. אלפי אנשים סובלים מהבעיה הזאת בסתר ורוצים בכל לבם להשתחרר, אבל אין להם את הכלים ולכן הם הרבה פעמים מתייאשים. ניתן לחלק את הקבוצות לכמה תתי קבוצות, אולם בקבוצה הדתית יש בהחלט משמעות לכך שמדובר באיסור חמור וגורף מבחינת ההלכה, מה שגורם להגדלת ייסורי המצפון ותחושת האבדון של הגולשים. הסיפורים שמגיעים הם נוראים- התמכרויות, בתים שנהרסים, צער בלתי פוסק על נפילות אין סופיות ועוד. דומה שכיום כבר אין מקום ואין חלקה שהבעיה לא הגיעה אליה.
בחלק מהמקרים ה"נפילות" הופכות להתמכרות של ממש... אנשים המוותרים על חייהם האישיים, על זוגיות נורמלית ועל קיום חיים דתיים ונופלים ללא סוף וללא יכולת להתמודד עם הבעיה.
אחת הבעיות הקשות בדבר הזה היא העובדה ש"זה רודף" את הנפש, הרבה אחרי הצפיה. בדרך כלל אני נוהג לומר בהרצאות שלי שאם פעם אחת נחשפת, זה מזיק פעמיים- פעם אחת זה מעורר תאווה לעוד ועוד ופעם שניה זה הורס משהו בנפש שלא ניתן לתקן בכלל. כנראה אף פעם. כמובן שזה תלוי במידת החשיפה ובכמות, אבל זה כלל חשוב.
צריך לבדוק ולראות למה זה כל כך רודף אותך, ואחר כך לעשות על זה עבודה. חלק מהעבודה היא לתקן, אבל חלק ממנה היא ללמוד איך להימנע מנפילה חוזרת ומחשבות חוזרות... בין אם דרך סינון, דרך פיקוח, ודרך עיסוק בנושא.
בספר החדש שלי- "לחיות. עם הנייד", אני מקדיש לזה פרק שלם, כי זה נושא חשוב. אולם כמו בכל התשובות שיש בענין, ברשת ובהרצאות, זה מאוד "מסונן" כי יש רבים מאוד שנרתעים מלעסוק בזה בגלוי ובמפורש... אני מציע לחפש תשובות רבות שיש בענין הזה כאן באתר, לקרוא וללמוד על הענין, אולי לנסות ולשתף מישהו בקושי, ולעבוד רבות על עולמות הפנטזיה שיש בזה... לשים סינון, ולהפנים שיש כאן בעיה אמיתית. תנסי לקרוא תשובות בענין באתר, רבות מהן יעזרו לך.
אני בהחלט חושב שההתמודדות עם הנושא של פורנגרפיה באינטרנט זו אחת ההתמודדיות הכי קשות והכי חשובות של כל אדם דתי בדורנו, ויש לזה משמעות עצומה ומרחיקת לכת על החיים של כולנו. למרות שיש רבים שמנסים להמעיט בענין...
למה רע לצפות בסרטים אלימים?
נתחיל במקרה- ביום השואה האחרון החלטתי לראות סרט על השואה. בדרך כלל אני לא נוהג כך. כי סרטי שואה ממש מצערים אותי וקשה לי מאוד לראות אותם. אבל משהו ב"אווירה" בימי הקורונה גרם לי להחליט לראות. בחרתי בסרט ממש לא "מוגזם" לא מסוג סרטי השואה המצמררים והקשים. סרט תיעודי על הזכרונות שכתב אייכמן בכלא בישראל. שיש בו תמונות שואה, אבל לא מהדברים הכי מזעזעים... ואתה יודע מה? תוך כדי צפיה הרגשתי שאני מתחספס. שמשהו בתוכי נעשה יותר "רע", רק מלצפות ברעות הזו. באכזריות. רק להביט בכמה תמונות של הרוע האכזרי הזה- עשה אותי עצמי אדם פחות טוב.
אני כמובן לא מביע דעה על עצם הצפיה בסרטי שואה. חשוב לראות אותם ולדעת על מה שנעשה לעמנו ולזכור את ההיסטוריה.
אבל צריך לדעת שסרטים, בניגוד אולי לסיפורים ומילים כתובות, "מדברים" למקום בנפש שלנו שקשה לנו לשלוט עליו. הם משפיעים על חלקים במח שבהם יש לנו פחות שליטה מודעת.
הכוחות שאליהם מדברים הסרטים הם כוחות הדמיון, שממילא לא קל להבחין בהם ולשלוט עליה. וכן, בסופו של דבר צפיה באלימות מחספסת אותנו. ובסרטים הללו, סרטי הפעולה, הרי האלימות היא משובחת... מוערצת. שהרי ככל שהרגת יותר, אתה שווה יותר, אתה גיבור יותר ומוצלח יותר. וכמובן שכל סרט הוליוודי ראוי לשמו גם כולל מנה גדושה של חוסר צניעות. ובעצם גם סרט צרפתי. ובלגי. וגרמני... וכולם...
צריך לדעת ולזכור ש"הנפש" האנושית, רחוקה ולא מושגת ככל שתהיה, היא דבר עדין. ומבחינתנו כאן בעולם הזה המח הוא המפתח והקישור לאותה נפש... שלא לומר לנשמה. וצבירה של זמן צפיה בדברים כאלה פוגע בה.
יש בזה גם תופעה מוזרה, שהרי ככל שצופים יותר אז נהיים מחוספסים יותר... ואז ככל שאתה רואה יותר אתה מזדעזע פחות. אבל זה שאתה לא מזדעזע לא אומר שאתה "טהור" מכדי להיות מושפע. להיך, זה מלמד על חספוס נפשי שגורם לך להיות פחות מתרשם.
זה גם בכלל לא ענין של יהדות או בכלל ענין דתי. מחקרים הכי פשוטים בעולם הפסיכולוגיה מראים שככל שילדים צופים באלימות יותר, הם נעשים יותר אלימים,. מיד אחרי הצפיה בסרט... שמו להם מצלמות נסתרות ממש בפתח היציאה מהקולנוע.
הסרטים הללו "מתכתבים", משפיעים על מקומות במח (בשלב ראשון) ובנפש שיש לנו שליטה מועטה עליהם. אם בכלל.
ברור לי לחלוטין שזה קשה להימנע מצפיה כזו בעולם שבו הדברים הללו הפכו לכל כך זמינים ומקובלים... אבל צריך לזכור שיש לכל צפיה כזו מחיר אישי ונפשי ולהמעיט בה ככל האפשר.
נתחיל במקרה- ביום השואה האחרון החלטתי לראות סרט על השואה. בדרך כלל אני לא נוהג כך. כי סרטי שואה ממש מצערים אותי וקשה לי מאוד לראות אותם. אבל משהו ב"אווירה" בימי הקורונה גרם לי להחליט לראות. בחרתי בסרט ממש לא "מוגזם" לא מסוג סרטי השואה המצמררים והקשים. סרט תיעודי על הזכרונות שכתב אייכמן בכלא בישראל. שיש בו תמונות שואה, אבל לא מהדברים הכי מזעזעים... ואתה יודע מה? תוך כדי צפיה הרגשתי שאני מתחספס. שמשהו בתוכי נעשה יותר "רע", רק מלצפות ברעות הזו. באכזריות. רק להביט בכמה תמונות של הרוע האכזרי הזה- עשה אותי עצמי אדם פחות טוב.
אני כמובן לא מביע דעה על עצם הצפיה בסרטי שואה. חשוב לראות אותם ולדעת על מה שנעשה לעמנו ולזכור את ההיסטוריה.
אבל צריך לדעת שסרטים, בניגוד אולי לסיפורים ומילים כתובות, "מדברים" למקום בנפש שלנו שקשה לנו לשלוט עליו. הם משפיעים על חלקים במח שבהם יש לנו פחות שליטה מודעת.
הכוחות שאליהם מדברים הסרטים הם כוחות הדמיון, שממילא לא קל להבחין בהם ולשלוט עליה. וכן, בסופו של דבר צפיה באלימות מחספסת אותנו. ובסרטים הללו, סרטי הפעולה, הרי האלימות היא משובחת... מוערצת. שהרי ככל שהרגת יותר, אתה שווה יותר, אתה גיבור יותר ומוצלח יותר. וכמובן שכל סרט הוליוודי ראוי לשמו גם כולל מנה גדושה של חוסר צניעות. ובעצם גם סרט צרפתי. ובלגי. וגרמני... וכולם...
צריך לדעת ולזכור ש"הנפש" האנושית, רחוקה ולא מושגת ככל שתהיה, היא דבר עדין. ומבחינתנו כאן בעולם הזה המח הוא המפתח והקישור לאותה נפש... שלא לומר לנשמה. וצבירה של זמן צפיה בדברים כאלה פוגע בה.
יש בזה גם תופעה מוזרה, שהרי ככל שצופים יותר אז נהיים מחוספסים יותר... ואז ככל שאתה רואה יותר אתה מזדעזע פחות. אבל זה שאתה לא מזדעזע לא אומר שאתה "טהור" מכדי להיות מושפע. להיך, זה מלמד על חספוס נפשי שגורם לך להיות פחות מתרשם.
זה גם בכלל לא ענין של יהדות או בכלל ענין דתי. מחקרים הכי פשוטים בעולם הפסיכולוגיה מראים שככל שילדים צופים באלימות יותר, הם נעשים יותר אלימים,. מיד אחרי הצפיה בסרט... שמו להם מצלמות נסתרות ממש בפתח היציאה מהקולנוע.
הסרטים הללו "מתכתבים", משפיעים על מקומות במח (בשלב ראשון) ובנפש שיש לנו שליטה מועטה עליהם. אם בכלל.
ברור לי לחלוטין שזה קשה להימנע מצפיה כזו בעולם שבו הדברים הללו הפכו לכל כך זמינים ומקובלים... אבל צריך לזכור שיש לכל צפיה כזו מחיר אישי ונפשי ולהמעיט בה ככל האפשר.
בעלי מאוד רוצה שנראה סרטים לא צנועים
השאלה שלך קשה לקריאה כי יש בה טעות מהותית.
נתצחיל מכלל פשוט מבחינה הלכתית- צפיה בסרטים לא צנועים זה איסור, זה לא יעלה על הדעת. זה איסור חמור ופגיעה חמורה בצניעות ובקדושה ואין שום מקום שתסכימי ואם קשה לו לקיים בלי שאת תראי סרטים יחסים- זו בעיה שלו והוא צריך טיפול.
לגבי הצד העקרוני- המחשבה של רבים ששואלים היא ש"אם רק נתיר את כל הפנטזיות" שיש לאנשים בראש אז הכל יסתדר. זו מחשבה מוטעית ולא נכונה. הדברים האלה, שאני מכיר מעשרות אלפי שאלות, תמיד תמיד לא מפסקים. אולי בפעם בראשונה זה מביא מעין סיפוק, אולם תמיד תהיה פעם נוספת שבה ה"שיא" של הפעם הקודמת כבר לא יספיק יותר. אנשים שצופים בסרטים כאלו תמיד מתארים את זה כך- כמה תמיד, אבל תמיד, צריך ריגוש נוסף וכמה זה תמיד משאיר אותך לא מסופק. (כמובן- גם אם זה היה כך, כלומר- אם תיאורטית היתה אפשרות להסתפק, מכיוון שזה אסור זה אסור ואין שום מקום ל"בוא על סיפוקי" במחיר של איסור חמור).
לדעתי הבעיה מתחילה בראש במקום שבו חושבים שרק סיפוק היצר יביא רוגע, חכמים לימדו אותנו, וניתן לראות את זה בפועל ממש בעולם שסביבנו ש"מרעיבו שבע, משביעו רעב", אחת הכוונות היא לומר שביצר אין גבול ושום דבר שתעשה כדי להביא אותו ל"רוגע", מטורף והזוי ככל שיהיה, לא יצליח להרגיע אותו. אז נכון יש רוגע זמני, של פריקה מסויימת במח, אולם מיד אחר כך זה מתעורר שוב. ולהיפך, הרבה פעמים (לא תמיד) דווקא החסימה של היצר, היכולת לשלוט ולמקד, היא זו שמביאה הנאה אמיתית. בדיוק כמו במזון- אדם שיטרוף במשך היום שוקולד או ממתקים בלי גבול ובלי שום שליטה, ובטח אם יעשה זאת על חשבון אחרים (כי את הרי לא רוצה את הסרטים) ובאלימות מסויימת, הרי לא יהנה מזה. אולי הוא ירגיע איזה טירוף למשך כמה שעות... אבל לאורך זמן עצם ההנאה שלו מזה תיפגע. ותמיד הוא יצטרך משהו חמור יותר, חזק יותר, שיביא את אותו סיפוק מהעבר... וכך הענין ילך ויחמיר. לאלימות, לאונס, לעינויים וכדומה.
בעניין הזה שאנחנו עוסקים הפנטזיה היא חלק מהותי וחשוב של העניין, והעולם סביבנו מזין את הפנטזיה הזו. כל היום עוסקים בזה, מדברים על חוסר צניעות כמין מרפא לנפש ולצורך האדם... ולכן אנשים רבים חושבים שזה באמת כך- שאם רק ינהגו בחוסר רסן מוחלט, הכל יהיה טוב, כל החיים ישתנו ויהיה להם טוב בכל התחומים. ורק מי שמגשים את זה באמת מגלה כמה זה שקר, כמה חוסר השביעות הרצון נשאר כשהיה.
אז מלבד העניין שלבעלך אין זכות להכריח אותך לראות דברים לא צנועים שאת לא רוצה, ובודאי שאין לו זכות לאיים בהרס הנישואין בגלל זה, יש בזה גם חסד מסויים כלפיו- האמירה שהוא ימצא את הרוגע ואת השקט לנפשו הבוערת בצורה אחרת ושהיכנעות ליצרים לא תביא לו רוגע כלל ועיקר. רק לחץ נוסף וכאב לב וחוסר סיפוק.
זו יותר מ"תשובה הלכתית" רבנית... אני יודע. עניתי ודיברתי עם מאות ואלפי אנשים שניסו... הרוגע לא בא ולא יבוא מהכיוון הזה. אי אפשר לספק את היצר (וזה עוד לפני שהוא הופך להתמכרות, ברגע שהוא הופך להתמכרות זה נהיה חמור פי כמה), ותמיד התחושה אחר כך היא של חוסר סיפוק. אז בכך שאת לא נענית לטירוף של בעלך בעניין הסרטים את לא רק שמזיקה לו, אלא עוזרת לו למצוא חיים טובים יותר. כמובן תוך לקיחה שחשבון שאולי הוא מכור ויש צורך במשהו עמוק יותר כדי לעזור.
השאלה שלך קשה לקריאה כי יש בה טעות מהותית.
נתצחיל מכלל פשוט מבחינה הלכתית- צפיה בסרטים לא צנועים זה איסור, זה לא יעלה על הדעת. זה איסור חמור ופגיעה חמורה בצניעות ובקדושה ואין שום מקום שתסכימי ואם קשה לו לקיים בלי שאת תראי סרטים יחסים- זו בעיה שלו והוא צריך טיפול.
לגבי הצד העקרוני- המחשבה של רבים ששואלים היא ש"אם רק נתיר את כל הפנטזיות" שיש לאנשים בראש אז הכל יסתדר. זו מחשבה מוטעית ולא נכונה. הדברים האלה, שאני מכיר מעשרות אלפי שאלות, תמיד תמיד לא מפסקים. אולי בפעם בראשונה זה מביא מעין סיפוק, אולם תמיד תהיה פעם נוספת שבה ה"שיא" של הפעם הקודמת כבר לא יספיק יותר. אנשים שצופים בסרטים כאלו תמיד מתארים את זה כך- כמה תמיד, אבל תמיד, צריך ריגוש נוסף וכמה זה תמיד משאיר אותך לא מסופק. (כמובן- גם אם זה היה כך, כלומר- אם תיאורטית היתה אפשרות להסתפק, מכיוון שזה אסור זה אסור ואין שום מקום ל"בוא על סיפוקי" במחיר של איסור חמור).
לדעתי הבעיה מתחילה בראש במקום שבו חושבים שרק סיפוק היצר יביא רוגע, חכמים לימדו אותנו, וניתן לראות את זה בפועל ממש בעולם שסביבנו ש"מרעיבו שבע, משביעו רעב", אחת הכוונות היא לומר שביצר אין גבול ושום דבר שתעשה כדי להביא אותו ל"רוגע", מטורף והזוי ככל שיהיה, לא יצליח להרגיע אותו. אז נכון יש רוגע זמני, של פריקה מסויימת במח, אולם מיד אחר כך זה מתעורר שוב. ולהיפך, הרבה פעמים (לא תמיד) דווקא החסימה של היצר, היכולת לשלוט ולמקד, היא זו שמביאה הנאה אמיתית. בדיוק כמו במזון- אדם שיטרוף במשך היום שוקולד או ממתקים בלי גבול ובלי שום שליטה, ובטח אם יעשה זאת על חשבון אחרים (כי את הרי לא רוצה את הסרטים) ובאלימות מסויימת, הרי לא יהנה מזה. אולי הוא ירגיע איזה טירוף למשך כמה שעות... אבל לאורך זמן עצם ההנאה שלו מזה תיפגע. ותמיד הוא יצטרך משהו חמור יותר, חזק יותר, שיביא את אותו סיפוק מהעבר... וכך הענין ילך ויחמיר. לאלימות, לאונס, לעינויים וכדומה.
בעניין הזה שאנחנו עוסקים הפנטזיה היא חלק מהותי וחשוב של העניין, והעולם סביבנו מזין את הפנטזיה הזו. כל היום עוסקים בזה, מדברים על חוסר צניעות כמין מרפא לנפש ולצורך האדם... ולכן אנשים רבים חושבים שזה באמת כך- שאם רק ינהגו בחוסר רסן מוחלט, הכל יהיה טוב, כל החיים ישתנו ויהיה להם טוב בכל התחומים. ורק מי שמגשים את זה באמת מגלה כמה זה שקר, כמה חוסר השביעות הרצון נשאר כשהיה.
אז מלבד העניין שלבעלך אין זכות להכריח אותך לראות דברים לא צנועים שאת לא רוצה, ובודאי שאין לו זכות לאיים בהרס הנישואין בגלל זה, יש בזה גם חסד מסויים כלפיו- האמירה שהוא ימצא את הרוגע ואת השקט לנפשו הבוערת בצורה אחרת ושהיכנעות ליצרים לא תביא לו רוגע כלל ועיקר. רק לחץ נוסף וכאב לב וחוסר סיפוק.
זו יותר מ"תשובה הלכתית" רבנית... אני יודע. עניתי ודיברתי עם מאות ואלפי אנשים שניסו... הרוגע לא בא ולא יבוא מהכיוון הזה. אי אפשר לספק את היצר (וזה עוד לפני שהוא הופך להתמכרות, ברגע שהוא הופך להתמכרות זה נהיה חמור פי כמה), ותמיד התחושה אחר כך היא של חוסר סיפוק. אז בכך שאת לא נענית לטירוף של בעלך בעניין הסרטים את לא רק שמזיקה לו, אלא עוזרת לו למצוא חיים טובים יותר. כמובן תוך לקיחה שחשבון שאולי הוא מכור ויש צורך במשהו עמוק יותר כדי לעזור.
על מה שלא מדברים...
טוב, כפי שאת מבינה לבד, זו לא בדיוק שאלה שרב אמור לענות עליה ישירות. כלומר- אני בודאי יכול לומר מה דעתי ומה אני חושב, אבל זו לא שאלה שיש בה שחור או לבן או הכרעה הלכתית. הנושא הזה בעייתי, קשה ומורכב לכולם וקל להבין למה הורים ומבוגרים נבוכים.
אם תשאלי אותי השינוי צריך להיות כללי וסוחף ולערב את כולם, החל ממחוקקים ועד מחנכים והורים, אבל נדמה לי שאף אחד לא ממש שואל אותי במובן של להחליט ולהכריע. הדרך כעת, למיטב הבנתי, היא פשוט להתמודד כמה שניתן, לעשות מאמץ, להשתדל ולתקן כל אחד את עצמו ואת המקום שבו הוא נמצא...
טוב, כפי שאת מבינה לבד, זו לא בדיוק שאלה שרב אמור לענות עליה ישירות. כלומר- אני בודאי יכול לומר מה דעתי ומה אני חושב, אבל זו לא שאלה שיש בה שחור או לבן או הכרעה הלכתית. הנושא הזה בעייתי, קשה ומורכב לכולם וקל להבין למה הורים ומבוגרים נבוכים.
אם תשאלי אותי השינוי צריך להיות כללי וסוחף ולערב את כולם, החל ממחוקקים ועד מחנכים והורים, אבל נדמה לי שאף אחד לא ממש שואל אותי במובן של להחליט ולהכריע. הדרך כעת, למיטב הבנתי, היא פשוט להתמודד כמה שניתן, לעשות מאמץ, להשתדל ולתקן כל אחד את עצמו ואת המקום שבו הוא נמצא...
בהמשך לשאלה הקודמת
טוב, הדברים שנכתבים פה אינן בדיוק שאלה, הן יותר זעקת כאב. זעקה שאני מסכים איתה לחלוטין וכואב אותה יום יום, אבל אינני יודע מה לענות יותר מידי.
זו שאלה נוראית וקשה שצריך להפנות לכל הדור, החל מהרבנים (מבחינה חינוכית כמובן, לא מבחינת העניין עצמו), עבור דרך מחוקקים וכלה בעוד ועוד אנשים שנותנים לזה לקרות. אבל זו לא ממש שאלה שניתן לענות עליה, רק לזעוק.
טוב, הדברים שנכתבים פה אינן בדיוק שאלה, הן יותר זעקת כאב. זעקה שאני מסכים איתה לחלוטין וכואב אותה יום יום, אבל אינני יודע מה לענות יותר מידי.
זו שאלה נוראית וקשה שצריך להפנות לכל הדור, החל מהרבנים (מבחינה חינוכית כמובן, לא מבחינת העניין עצמו), עבור דרך מחוקקים וכלה בעוד ועוד אנשים שנותנים לזה לקרות. אבל זו לא ממש שאלה שניתן לענות עליה, רק לזעוק.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הדרכה
מוצרים








